Rickenbacker

פ. מיכאל

גיטרת ריקנבייקר משתייכת לקבוצת גיטרות הוינטאג' או הרטרו. בתחילת הדרך התחרו גיטרות מתוצרת ריקנבייקר עם מכירות חברות פנדר וגיבסון אבל עם השנים איבדה החברה את כלכליותה, נמכרה וכיום היא מייצרת כמות מועטה יחסית של גיטרות לאלו שעדיין נשארו נאמנים לדגמיה. כשאני מנסה להיזכר במשהו שקשור לריקנבייקר לא עולה לי לראש דבר חוץ מג'ון לנון והחיפושיות, שכמו רבות מן הלהקות של התקופה ההיא ניגנו בגיטרות המעוצבות המפיקות צליל רחב ועשיר.

נסקור את הריקנבייקר 325 - הגיטרה הכי "ביטלסית" שיש. דגם זה היה נחשב לדגם העיקרי של החברה שיוצר לראשונה בשנת 1958 ומיוצר עד היום. לאחד הבסיסיים של ריקנבייקר ועל בסיסו מיוצרים דגמים אחרים. העיצוב היחודי אינו חיקוי לאף גיטרה מוכרת והיצירתיות מתבטאת גם באלקטרוניקה. תעודת כבוד לחברה שהולכת נגד הזרם השמרני.

אחד הפרטים הבולטים לעין מיד הוא אורך צוואר הגיטרה הקצר באופן משמעותי - רק 53 סנטימטרים (לשם השוואה - פנדר 65 ס"מ, גיבסון 63 ס"מ). הוא עשוי מעץ אדר ונראה קטן מאד אך אחרי זמן קצר אפשר להתרגל אליו בקלות. הפרטים ממוקמים קרוב אחד לשני ולפעמים מתקבלת תחושה של גיטרת צעצוע - אבל צעצוע איכותי מאוד. כיסוי הצוואר עשוי מעץ הסיסם השחור ומצופה בלכה - גימור די נדיר בגיטרות. עיצוב מיוחד זה מאפשר גלישה קלה מאד על גבי הצוואר. ניתן להחליק את אצבעות ולהחליף בין האקורדים במהירות ובצורה חלקה. זו הסיבה שהגיטרה מתאימה טוב כלכך לנגינת ליווי, קצב או לזמרים המלווים את עצמם תוך כדי שירה.

המיתרים המותקנים בגיטרה עבים למדי אפילו בשביל גיטרה אקוסטית. מיתרים עבים כאלו מתוחים היטב על הצוואר. המיתר השלישי הוא בעל ליפוף סביבו (עוד דבר לא מקובל בגיטרה חשמלית). מתיחה של מיתר דורשת מאמץ של האצבעות הרבה יותר מאשר בגיטרה חשמלית בעלת מיתרים רגילים. אך מצד שני הצליל העשיר נוצר גם בגלל עובי המיתרים וזוהי לא גיטרה למתיחות וסולואים.

נעבור לגוף הגיטרה שעשוי מעץ-האדר כולו לאו רק בכיסוי כמו בדגמי גיטרות אחרים. הגוף חצי חלול כמו הגיטרות החצי אקוסטיות אינו בעל פתחי הדהוד - "אף הול סאונד". מכסה הגוף המכסה את הבסיס עם האזורים החלולים לא נמצא בחלק העליון של הגיטרה, כמו ברוב הגיטרות הדומות, אלא בחלקו התחתון של הגוף. מבנה גוף כזה מספק מעט יותר טונים אקוסטיים וסאונד מאד דומה לזה של גיטרות הג'ז החצי-אקוסטיות הגדולות.

בריקנבייקר 325 שלושה פיק-אפים. שלושתם סינגלים בעיצוב ייחודי של ריקנבייקר המעבירים היטב את כל הספקטרום הקולי - צלילים נמוכים, בינוניים וגבוהים. הסאונד של הריקנבקר הוא מאד עוצמתי, נקי ונעים לאוזן. מגברים קלאסיים כמו ווקס או אורנג' עושים חסד עם הצליל. אקורדים ותווים נשמעים חדים, ברורים וחזקים, ללא רשרושים מיותרים בטונים הגבוהים. כגיטרת סולו הריקנבקר נשמעה בינונית למדי אבל כגיטרת רית'ם היא פשוט אידיאלית.

הצוואר והמיתרים מוגבהים יחסית לגוף (כמעט 2 ס"מ) אבל מקום פנוי בין המיתרים לפיק-אפים כמעט ולא קיים. לאקורדים זה לא מפריע אבל לנגינה וירטואוזית כן. גם הנגינה בישיבה לא כלכך נוחה מאחר והקרן העליונה של הגוף קרובה מאוד לפנים של הנגן.

המחיר שהוא כ- 1500$ סביר עבור ווינטאג' מקצועית אך יקר בהשוואה לגיטרות רגילות. החסרון המרכזי הוא שאני לא חושב שיש גיטריסט כלשהו שיהיה להסתפק בגיטרה עבור רית'ם בלבד ועוד במחיר הזה. כך יוצא שהביקוש לריקנבקרים בסך הכל די נמוך בעולם. מעט מאד אנשים ירצו לשלם הון תועפות על השם בלבד למרות גיטרה אמריקנית מקורית ואחת הגיטרות הקלאסיות והחלוציות בתחום.